השיעור עם הרב לביא אנגלמן עוסק בנושא מרכזי וחשוב מאוד בחיי האדם – הערך העצמי שלו בהיבט רוחני. כשאדם בא במגע עם רעיונות הקשורים לרוחניות, כגון אמונה, קדושה, נצחיות וכדומה, לעיתים קרובות הוא חווה תחושה קשה ומאתגרת. תחושה של קוטנות, חוסר חשיבות ואף מיותרות לחלוטין. כאשר האדם עומד מול מושגים “עצומים” כמו נצח או אינסופיות, הוא נוטה להרגיש שהוא רק “נקודה קטנטונת” ללא משמעות בתוך מערכת גדולה הרבה יותר ממנו. האמונה בכוח עליון או רוחני כביר ונשגב מעל האדם מעוררת בו תחושת קטנות וחוסר אונים. תחושות אלו פוגעות בהערכה העצמית של האדם ובערך שהוא מייחס לעצמו. הן יכולות לגרור אחריהן חרדה, דיכאון ותסכול עמוקים. כאשר הערך העצמי יורד, קשה לאדם למצוא משמעות בחייו או לראות את עצמו כבעל תרומה לעולם. יתרה מכך, אנשים עם ערך עצמי נמוך עלולים “להיעלם” בתוך מערכות גדולות כמו מקום עבודה או מסגרת חברתית. הם חשים שהם חסרי חשיבות ושאין בכוחם להשפיע או לשנות. זהו מצב שיש לתת עליו את הדעת ולנסות לפתור אותו. התופעה של ירידה בערך עצמי לנוכח רעיונות “גדולים” מתרחשת בהקשרים שונים ומגוונים בחיי האדם. החשיפה יכולה להיות לכוחות רוחניים מופשטים כמו אמונה או קדושה, לטבע ויקום מרשימים בגודלם ובמורכבותם, או למערכות אנושיות מורכבות כמו מדינה או צבא. לדוגמה, כאשר אדם לומד על היקום העצום עם מיליארדי גלקסיות וכוכבים, הוא עלול להרגיש שהוא רק גרגיר חול קטן וחסר משמעות בתוך מערכת כה גדולה. חשיפה לטבע עשוי לעורר תחושה של היעדר שליטה וחוסר אונים – האדם קטן וחלש מול כוחות הטבע האדירים. גם כשמתבוננים במערכות חברתיות או ארגוניות מורכבות כמו ממשלה, צבא או חברה גדולה, קל מאוד לאדם להרגיש שהוא רק “בורג קטן” בתוך מכונה ענקית שהשפעתו זניחה. בפרט אם הוא נמצא בתפקידים זוטרים או בלתי נראים לעין. אך גם בתפקידים בכירים וחשובים יותר עדיין קיימת תחושה של היעדר שליטה אמיתית על המערכת. כלומר, בין אם מדובר בחשיפה לרעיונות מופשטים של אמונה ורוחניות ובין אם למערכות גדולות ומורכבות בעולם החומרי, האדם עלול לחוש “קטן מדי” ו”שולי מדי”. תחושות אלו, כפי שהוסבר, פוגעות בהערכה העצמית ובתחושת המסוגלות והמשמעות של הפרט. על מנת להתמודד עם בעיית הירידה בערך העצמי הנגרמת מחשיפה לרעיונות “גדולים”, המלצה מרכזית היא לשנות את אופי השיח ולשים דגש חזק יותר על ה”טוב” שבעולם. במקום להתמקד בגודל, במורכבות או בכוח שמעוררים תחושת קטנות, מומלץ להפנות את תשומת הלב לטוב ולאור שיש בכל דבר. כך, בהדרגה יוכל האדם לפתח הכרה פנימית שגם הוא חלק אינטגרלי מהטוב הזה. שינוי הפרספקטיבה מאפשר לאדם להבין שלמרות גודל היקום, כוחות הטבע או המערכות החברתיות, הרי שבליבם טמון טוב ויופי. ומכיוון שהוא עצמו חלק בלתי נפרד מאותן מערכות, הרי שגם בו טבוע אותו טוב פנימי. חשוב להדגיש: מדובר בשינוי עמדה ולא בהכחשת קיומם של ליקויים, בעיות או אף רוע בעולם. אלא בהעברת המוקד ממה שחסר למה שיש כבר, ובניית הזהות סביב החיובי. המלצה נוספת היא להימנע מביקורת שלילית המדגישה חסרונות וליקויים, ולחזק במקום זאת את הצדדים החיוביים. ביקורת, גם כשהיא נכונה, פוגעת בערך העצמי. לעומת זאת חיזוק נקודות החוזק והטוב הקיים, מוביל לצמיחה אמיתית. דוגמה נפוצה היא בתחום החינוך וההורות. הורים ומורים נוטים לציין בפני ילדים את מה שהם עדיין לא יודעים או לא מצליחים לעשות, מתוך אמונה שכך הם ישתפרו. אך למעשה, חיזוק הצלחותיהם ושבחים על התקדמותם מעניקים להם מוטיבציה חזקה יותר להמשיך ולהשתפר. עיקרון דומה נכון גם ביחסים בין בני זוג, חברים, במקומות עבודה ועוד. עידוד והעצמה הדדית תורמים הרבה יותר מאשר ביקורת שלילית. לסיכום, קיימת המלצה ברורה לאמץ שיח חיובי יותר הממוקד בטוב ובערכים. זוהי בחירה אישית שכל אחד יכול לאמץ, והיא משפיעה גם על הסביבה. כאשר אדם בוחר להתמקד בטוב ולהפיץ אותו הלאה, נוצר אפקט של “כדור שלג” חיובי שמוביל לשיפור הדדי. ישנה חשיבות רבה באימוץ גישה זו, משום שהיא עשויה לתרום רבות למודעות העצמית והכללית של בני האדם בחברה. דיבור על ערכים והדגשת הצדדים החיוביים מסייעים לבנות תחושה של מסוגלות ומשמעות. הם יוצרים תחושת מחוברות ותלות הדדית בין אנשים, וממתנים את תחושת ה”בדידות” והניכור שמאפיינת חברות מודרניות. כמו כן הם מובילים לפרגון הדדי, לתחושות חיוביות יותר, ולרצון לתרום לזולת ולחברה. כל אלה הם נדבכים חשובים בבניית חברה בריאה ומלוכדת יותר. אם כן, עידוד שיח חיובי הוא כלי פשוט אך רב עוצמה לשיפור פנימי ובין-אישי שיש לאמץ ברמה האישית והחברתית כאחד.