גמרא
שיעור של הרב אסף טבצ'ניק
ינואר 2024
תקציר השיעור:
בתחילת השיעור של הרב אסף טבצניק נלמדת ההלכה שיש חובה לברך ולהודות לה’ גם על דברים רעים שקורים, באותה מידה כמו על דברים טובים. הגמרא מביאה כמה מקורות מהתנ”ך התומכים בהלכה זו, וביניהם הפסוק “חסד ומשפט אשירה” שאומר שיש לשיר ולהלל את ה’ הן על חסד והן על משפט. כמו כן מובאת ברייתא בשם רבי עקיבא שיש להתרגל לומר על כל דבר רע “כל דעביד רחמנא לטב עביד” – כל מה שעושה הקב”ה, לטובה הוא עושה. לאחר מכן מסופר סיפור על רבי עקיבא שהלך ללון בעיר מסוימת ואיש לא הסכים לארח אותו מפני שפחדו מהרומאים. רבי עקיבא ישן בשדה מחוץ לעיר, ובמהלך הלילה נטרפו בזה אחר זה התרנגול, החמור והנר שהיו איתו. ובכל פעם אמר רבי עקיבא “כל דעביד רחמנא לטב עביד”. בסופו של דבר התברר שאילו כל אלה היו איתו, היה מתגלה על ידי הרומאים שעברו באותו לילה בעיר. כך שבדיעבד הסתבר שכל מה שקרה היה לטובתו. בהמשך מסופר סיפורו של נחום איש גמזו, שנשלח עם תיבה מלאה באבנים יקרות כמתנה לקיסר הרומי. בדרך לן נחום בפונדק, ובעל הפונדק ואשתו גנבו ממנו בלילה את האבנים היקרות ומילאו את התיבה באפר. כשהגיע נחום לקיסר וגילה הקיסר שהתיבה מלאה באפר, כעס מאוד ורצה להורגו. אך אז הגיע אליהו הנביא ולחש משהו לאוזנו של הקיסר, ולבסוף שיחרר הקיסר את נחום כשהתיבה מלאה באבנים יקרות. כשחזר נחום לאותו פונדק, שאלוהו בעל הפונדק ואשתו איך קרה שחזר עם כל הכבוד הזה. השיב להם נחום “מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם”. כלומר, אותו אפר שלקח מכאן הביא לקיסר. ואכן, לבסוף בעל הפונדק ואשתו הלכו גם הם לקיסר עם אפר, וטענו שזו אותה אפר קסומה. אך הפעם כשהקיסר ניסה זאת בקרב, האפר כמובן לא עזרה והוא כעס עליהם והרג אותם. בסיום השיעור מדובר על התפתחות ההלכה וספרי ההלכה לאורך הדורות. התלמוד הבבלי כתוב בצורה מעורבבת, ולכן נכתב השולחן ערוך לסדר את כל ההלכות. לפני כ100- שנה נכתב המשנה ברורה כפירוש על השולחן ערוך. וגם כיום יש עדיין מחלוקות הלכתיות בנושאים שונים וצריך שוב לפנות לגדולי הדור כדי לפסוק. אך התורה וההלכה ממשיכות להתפתח ולהתעדכן גם בימינו כדי לתת מענה לאתגרים ולטכנולוגיות החדשות.
סיכום מורחב:
בתחילת השיעור של הרב אסף טבצניק נלמדת ההלכה שיש חובה לברך ולהודות לה’ גם על דברים רעים שקורים, באותה מידה כמו על דברים טובים. הגמרא מביאה מספר מקורות מהתנ”ך התומכים בהלכה זו. הפסוק הראשון שמובא הוא “חסד ומשפט אשירה” מספר תהלים. בפסוק זה אומר דוד המלך שהוא ישיר ויהלל את ה’ הן על חסד והן על משפט. כלומר, גם כאשר ה’ גומל עימנו חסדים ודברים טובים יש לשיר ולהודות לו, אבל גם כאשר באים עלינו דין ועונש, שזהו “משפט”, יש להמשיך ולהלל ולהודות. פסוק נוסף שמובא הוא “בה’ הללתי דבר, באלוקים הללתי דבר”. כאן משתמש דוד המלך בשני שמות של ה’ – הוי”ה ואלוקים. הוי”ה מסמל מידת החסד והרחמים, ואילו אלוקים מסמל מידת הדין והצמצום. ושוב דוד אומר שהוא משבח ומהלל את ה’ הן בשם הוי”ה והן בשם אלוקים, כלומר הן על חסדים והן על דין. המקור השלישי שמובא הוא הפסוק “כוס ישועות אשא ובשם ה’ אקרא”. גם כאן יש הפרדה בין “כוס ישועות” שמסמל דברים טובים, לעומת “שרה ויגון” שמסמלים צרות. ובכל זאת יש לקרוא בשם ה’, כלומר להלל ולהודות לה’, הן בישועות והן בצרות. בנוסף מובאת ברייתא בשם רבי עקיבא שאומר שיש להתרגל לומר על כל דבר רע שקורה “כל דעביד רחמנא לטב עביד” – כל מה שעושה הקב”ה, לטובה הוא עושה. כלומר להאמין שגם כאשר קורים לנו דברים שאנו תופסים כרעים, באמת הם לטובתנו. ועל כן יש לברך ולהודות על הכל. לסיכום חז”ל לימדו אותנו שעלינו ללמוד להכיר טובה על הכל. הן על האורות והחסדים שמאירים לנו בחיים, והן על הצללים והיסורים. שכן הכל נועד להיטיב עמנו ולקרב אותנו אל הבורא יתברך. כך שגם כשבא עלינו צער וסבל, יש לקבל זאת באהבה ולומר “גם זו לטובה” לאחר מכן מסופר סיפור מחייו של רבי עקיבא, שבא ללמדנו כיצד ליישם בפועל את ההלכה שלמדנו קודם לכן. מסופר שרבי עקיבא הגיע לעיר מסוימת בדרכו, ורצה למצוא מקום ללון. הוא פנה לאנשי העיר וביקש שיארחו אותו, אך כולם סירבו לקבלו. כיוון שפחדו מהרומאים ששלטו באותה תקופה, וידעו שרבי עקיבא מבוקש על ידיהם. אם הרומאים היו רואים שמישהו מארח אותו, היו הורסים לאותו אדם את הבית. מה עשה רבי עקיבא? הלך וישן בשדה מחוץ לעיר. איתו היו תרנגול, חמור ונר. אך במהלך הלילה קרו כמה אסונות – הגיעה רוח חזקה וכיבתה את הנר, לאחר מכן הגיע חתול וטרף את התרנגול, ואז הגיע אריה וטרף את החמור. ובכל פעם שקרה אסון, אמר רבי עקיבא את המשפט “כל דעביד רחמנא לטב עביד”. ואכן, בסוף התברר שכל אותם אסונות שקרו במהלך הלילה – דווקא הצילו את חייו של רבי עקיבא. כיוון שאילו כל אלו היו נותרים איתו, היה נשמע רעש שהיה מעיר את הרומאים שעברו דווקא באותו לילה בעיר וחיפשו אחריו. אך מאחר והתרנגול, החמור והנר נעלמו במהלך הלילה – הצליח רבי עקיבא להישאר חבוי ולא התגלה. כך שבדיעבד התברר לו, שאכן כל מה שעשה הקב”ה באותו לילה – גם הדברים הרעים לכאורה של כיבוי הנר, טריפת החמור והתרנגול – הכל היה לטובתו של רבי עקיבא והצלת חייו. והוא זכה לראות במוחש כיצד ההלכה שלמדנו בתחילת השיעור אכן מתקיימת גם בחייו-שלו סיפור נוסף המובא בשיעור הוא סיפורו של נחום איש גמזו, שנקרא כך על שם הפרשייה אודות אותו אפר )גמזו( שהוביל עמו ועליה מסופר הסיפור. יום אחד החליטו מנהיגי העם לשלוח מתנה מיוחדת ויקרה לקיסר הרומאי, כדי להתחבב עליו ולשמור על יחסים טובים. הם בחרו לשלוח שליח מיוחד שנקרא “נחום איש הנסים”, מכיוון שנודע כבעל כוחות ויכולות מיוחדים. עמו נתנו תיבה מלאה פאר ועושר – זהב, כסף ואבנים יקרות. נחום יצא לדרך כשהתיבה עמו, ובלילה אחד בדרך שהה בפונדק בעיירה מסוימת. אך למרבה הצער, בעלי הפונדק התעוררו באמצע הלילה והחליטו לגנוב את תכולת התיבה היקרה. הם ריקנו את התיבה ומילאו אותה באפר, כדי שנחום לא יבחין בכך מיד בבוקר. כשהגיע נחום לקיסר והראה לו את תכולת התיבה, כמובן שהקיסר כעס מאוד על ששלחו לו אפר במקום המתנה היקרה. הוא רצה להורגו על העלבון שגרם לו. אך אז פתאום הופיע שם אליהו הנביא, שלחש משהו לקיסר באוזנו. לא ידוע בדיוק מה אמר לו, אך לאחר מכן הקיסר שינה את דעתו ושחרר את נחום כשהתיבה מלאה עתה באבנים יקרות. כך מסתיים חלק זה של הסיפור, ובהמשכו תיארתי מה קרה כשנחום חזר לאותו פונדק בדרכו חזרה… כאשר נחום איש גמזו חזר לאותו פונדק לאחר ששוחרר עם תיבתו המלאה באוצרות מהקיסר, פנו אליו בעל הפונדק ואשתו ושאלו אותו מלאי תמיהה – איך זה שחזרת מהקיסר עם כל הכבוד והעושר הזה? נחום השיב להם תשובה תמציתית אך מתוחכמת: “מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם”. ואכן, הכוונה הייתה שאותו אפר שבעל הפונדק החליף את האוצרות בתיבה בו – זה מה שנחום לקח איתו לקיסר. לקח זמן מה לבעל הפונדק ואשתו לעכל את התשובה הזו ולהבין את משמעותה. אך לבסוף נפל להם האסימון והם הבינו שנחום ידע כל הזמן שהם אלו שגנבו את האוצרות והחליפו אותם באפר. עכשיו, לאחר שראו שאותו אפר כביכול הביא לנחום עושר רב מהקיסר – החליטו בעל הפונדק ואשתו שגם הם מבקשים את חלקם באוצר הזה. הרי הם אלו שנתנו לו מלכתחילה את האפר הקסום הזה! לכן הם אספו אפר ועפר מכל הסביבה, מילאו בהם כמה שקים גדולים ויצאו בעצמם לדרך אל הקיסר. הם הגיעו אל הקיסר ואמרו לו שהאפר שנחום הביא לו בפעם הקודמת בא למעשה מהם, הוא קסום וכדאי שינסה אותו שוב בשדה הקרב. הקיסר שמח לשמוע זאת, ומיד הורה להעביר את “האפר הקסום” לשימוש החיילים בקרבות הבאים. אך הפעם כשניסו את כוחו של האפר, כמובן ששום דבר קסום לא קרה והאפר היה רגיל לחלוטין. הקיסר כעס מאוד על שהטעו אותו שוב, וציווה לתלות ולהרוג את בעל הפונדק ואת אשתו. וכך בא הסוף המר על הזוג, בגלל תאוות הבצע והכסף שלהם. יש כאן מספר מסרים ולקחים חשובים שאפשר ללמוד מהסיפור: ראשית, שלא כדאי לנסות “לגנוב” רעיונות והצלחות של אחרים. כי מה שהצליח לאחד, לא בהכרח יצליח גם לנו. הצלחה תלויה בגורמים רבים נוספים. שנית, שתאוות בצע וחמדנות הן תכונות מאוד מסוכנות שעלולות להוביל לאסון. אם בעל הפונדק ואשתו היו מסתפקים במה שיש להם, במקום לנסות ולגנוב את אוצרותיו של נחום – כנראה שהיו נשארים בחיים. ושלישית, שהאמת תמיד מתגלה בסופו של דבר. הם חשבו שיוכלו לרמות ולהטעות את הקיסר עם האפר הפשוט שלהם, אבל מעשיהם נחשפו והם שילמו את המחיר. הסיפור מראה לנו עד כמה חשוב להסתפק במועט, לנהוג ביושר ואמת, ולהיזהר מפני תאוות הבצע – שמסוכנות הרבה יותר ממה שנדמה לנו. בסיום השיעור מדברים על התפתחות ההלכה וספרי ההלכה לאורך הדורות, ועל האתגר שבהתאמת ההלכה למציאות המשתנה. התלמוד הבבלי, שנכתב לפני כ1500- שנה, הוא מקור היסוד לכל ההלכה. אך הוא כתוב בצורה מעורבבת למדי, וקשה למצוא בו “הלכה למעשה”. לכן, לפני כ500- שנה, נכתב ספר ה”שולחן ערוך” על ידי הרב יוסף קארו, במטרה לכנס ולסדר את כל ההלכות מתוך התלמוד השולחן ערוך הפך לספר ההלכה המרכזי שלאחר התלמוד, ועליו נסמכות רוב ההלכות בימינו. אולם לפני כמאה שנים הרגישו גדולי ישראל כי יש צורך להוסיף הסברים ופירושים, שיתאימו את ההלכה למציאות המודרנית יותר של אותם ימים. כך נכתב הספר “משנה ברורה” על ידי הרב ישראל מאיר הכהן, המכונה החפץ חיים. ספר זה הפך לפירוש המרכזי והמקובל ביותר על שולחן ערוך בקרב יהדות אשכנז. והוא משמש עד היום כאבן היסוד לפסיקת הלכה אצל רוב הציבור הדתי והחרדי. למרות זאת, גם המשנה ברורה, שנכתב לפני כמאה שנה, כבר אינו מספיק כדי לענות על כל השאלות ההלכתיות העולות מפני התפתחות הטכנולוגיה ואורח החיים המודרני. כיום ישנן עוד שאלות רבות שלא נידונו באופן מפורש לא בתלמוד ולא במשנה ברורה. החל משאלות בתחומי רפואה ומדע כגון השתלות איברים, פונדקאות או טיפולי פוריות, וכלה בשאלות טכנולוגיות ומעשיות יום-יומיות כגון שימוש בחשמל ובמכשירים שונים בשבת. מכאן שגם כיום יש צורך מתמיד בחידושי הלכה ובהתאמתה למציאות המשתנה. תפקיד זה מוטל על גדולי הדור בכל תקופה, לפסוק הלכה על פי התלמוד וספרי ההלכה הקודמים, אך בהתאמה לאתגרים החדשים הייחודיים של אותה תקופה. וכך, על אף שהתורה וההלכה נצחיות הן, הן מוסיפות להתפתח ולהתחדש בכל דור ודור – כדי להמשיך ולהנחיל את אור התורה לעם ישראל, גם בעולם המודרני המשתנה תדיר
הציטוטים החזקים מהשיעור:
1 יש לברך על הרע באותה מידה כמו על הטוב )0:13:14( – “הכפה לך האנר אמרת טוב ועמתי למרות שלא בטוח שאמר טוב ועמתי, יכול להיות שאמר דען האמת אבל בלב הוא אמר לטובה”.
.2 כאשר החמור מת, זה לטובה שיותר לא מוצאים את רבי עקיבא )0:10:52( – “לא, זה הגיעה למריה נכון, לגמרי שמעתי פעם כזה, כשמספרים לשניים שהלכו במידה ואתם מתחילים לדעות לך שהם אריה אז אחד מתחיל לרוץ, ושניים אומרים לו מה זה זה שאתה תרוץ?”.
.3 יש מדרגה בה אדם אומר שמה שעכשיו קורה זה הכי טוב )0:15:19( – “יש מדרגה כמוך ככה זה היה נוהג הרם שלו ביקירה”.
.4 אדם צריך לראות את הכל לטובה, כי מה שהקב”ה עושה זה תמיד לטובה )0:11:16( – “כל מה שהחדש פה חושב זה טוב”.
.5 מה שקורה זה הכי טוב שקורה לפעמים )0:30:25( – “לא, זה לטובה. לטובה זה כאילו, מה שעכשיו קרה הוא מבאס מת החמור”.
.6 לפעמים אדם צריך להיות שליח של הקב”ה )0:36:45( – “אלא יש אדם עם עין טובה, יש אדם עם עין רע”.
.7 לא כל אחד זוכה לפגוש את אליהו )0:33:57( – “זה לא בקשה קלה לפגוש את אליהו הנביא זה מדרגה של דברים מאוד מיוחדים וכל אחד זוכה לזה”.
.8 בשביל לראות את הטוב, יש לחשוב טוב )0:44:00( – “איך הם רואים את האמצע המציאות”.
.9 יש מי שרואה את הכל לחיוב )0:53:56( – “מי שבריח על הטובה זה מישהו שומע את רודקון בסיוט בטוב כל הזמן וכל דבר שקורה הוא תמיד מבין שזה טוב”.
.10 יש מי שרואה הכל בחיוב ומי שלא, תלוי במה אתה חושב על עצמך )0:44:24( – “גורם לאדם להגיד עין טובה, ומה גורם לאדם להגיד עין רע?”.
תובנות מרכזיות מתוך השיעור:
“כל דעביד רחמנא לטב עביד”
“לעולם יהיה אדם רגיל לומר כל דע אביד רחמנה לטב אביד”
“חסד ומשפט אשירה”
“בה’ הללתי דבר, באלוקים הללתי דבר”
“ובשם ה’ אקרא”
“גם זו לטובה”
“מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם”
“הכל לטובה”
“גם זאת לטובה”
“לקבל באהבה ולומר גם זו לטובה”
“תמיד יש את גדולי הדור”
עצות מעשיות מהשיעור:
1 הסתכל על הקשיים כחלק מתהליך גדול יותר שמוביל לטובה.
.2 אל תמהר לשפוט אחרים על מעשים רעים – תן להם הזדמנות לחזור בתשובה.
.3 טפח את הכוח הפנימי שלך להפוך דברים רעים לטובים.
.4 אל תוותר בקלות כשהדרך קשה – ייעודך עדיין לפניך.
.5 הכר בטעויות שלך ותקן אותן – כל עברך יאיר באור חדש.
.6 טפח ערבות ואהבת אחים.
.7 בטח בתהליך – משברים מובילים בסופו של דבר לישועה.
מנטרות לדיבור עצמי מתוך השיעור:
האמין שכל מה שקורה, קורה לטובה – גם אם אינך מבין זאת מיד.
הודה לה’ על הרעה כשם שאתה מודה לו על הטובה.
אל תנסה “לגנוב” את הצלחתם ורעיונותיהם של אחרים.
היזהר מפני תאוות בצע וחמדנות יתר.
זכור שהאמת תמיד מתגלה בסוף.
בעת מצוקה, בטח בה’ שהוא עושה הכל לטובתך.
הסתפק במה שיש לך ואל תחמוד משל אחרים.
שאלות שהיו יכולות להשאל מהמאזינים לאחר ההאזנה לשיעור:
כיצד לדעתך ניתן לאמן את עצמנו לראות טוב בכל מצב?
מהם הקשיים ביישום העיקרון של “גם זו לטובה” בחיי היומיום?
האם יש מצבים שבהם קשה יותר ליישם עיקרון זה?
כיצד היית מנחה מישהו שעבר טרגדיה לראות גם בכך טובה?
מהם התנאים הנדרשים כדי לפסוק הלכה חדשה לנושא שלא נידון בעבר?
משפטי עוצמה נוספים שהיו יכולים להאמר בשיעור:
“החיים אינם מודדים אותנו על פי הניסיונות שעברנו, אלא על פי הדרך שבה הגבנו לניסיונות הללו.”
“אל תבקש שחייך יהיו קלים; בקש שתהיה חזק יותר.”
“אחרי כל סופת רעמים, מגיעה השמש. היה חזק, שמר על האמונה.”
“כל ניסיון קשה הוא הזדמנות לצמוח.”
“בעיתות סערה וצרה, אל תאבד את התקווה.”
פוסט הזמנה להאזנה לשיעור:
שלום רב לכולם, אני מזמין אתכם בחום להצטרף אליי לשיעור הבא שלי. בשיעור הקרוב נלמד יחד הלכה חשובה ביהדות – החובה לברך ולהודות לקדוש ברוך הוא לא רק על הטוב אלא גם על הרע. נכיר כמה סיפורים מרתקים מהגמרא הממחישים הלכה זו, ביניהם סיפורו של רבי עקיבא וסיפורו של נחום איש גמזו. השיעור מתאים לכל אחד, הן מתחילים והן מתקדמים. ניגע בנקודות עמוקות ונלמד יחד איך אפשר באמת ליישם את העיקרון החשוב הזה בחיי היומיום. אשמח לראותכם משתתפים, לומדים ביחד איתי, מעלים שאלות ותובנות משלכם. הצטרפו אליי למסע מרתק שיעזור לכולנו להתמודד טוב יותר עם האתגרים בדרך! בברכה הרב אסף
שאלות ותשובות שעלו בשיעור:
שאלה: האם הסיפור על רבי עקיבא קרה באמת או שזה רק להמחשה?
תשובה: הגמרא אומרת שזה קרה באמת.
שאלה: מדוע אנשי העיר לא רצו לארח את ר’ עקיבא?
תשובה: כי פחדו מהרומאים שרדפו אותו.
שאלה: למה היה לרבי עקיבא תרנגול בלילה?
תשובה: כדי להעיר אותו משנתו.
שאלה: מהי משמעות המילה “גמזו” בכינויו של נחום?
תשובה: זה כינוי שניתן לו על שם שתמיד אמר “גם זו לטובה”.
שאלות מעוררות מחשבה עבור המאזינים מתוך השיעור:
1 האם היינו מסוגלים לומר “גם זו לטובה” על אירועים קשים בחיינו?
.2 מהם התנאים הנדרשים כדי לפתח עין טובה ולראות את הטוב בכל דבר?
.3 האם לדעתכם “עין טובה” היא תכונה מולדת או נרכשת?
.4 כיצד לדעתכם אפשר לחנך ילדים קטנים לפתח עין טובה?
.5 האם אתם מכירים אנשים בחייכם שתמיד אומרים על הכל “גם זו לטובה”? מה אפשר ללמוד מהם?
תכנית אימון והתבוננות אישית לאור השיעור:
1 הקשיבו לשיעור עד סופו
.2 חפשו באינטרנט עוד פרטים היסטוריים על רבי עקיבא ונחום איש גמזו
.3 חשבו על מקרה קשה שעברתם – לא סומן
.4 נסו לומר לעצמכם “גם זו לטובה” על אותו אירוע – לא סומן
.5 כתבו ביומן שלכם: מה היה קשה באמירת “גם זו לטובה” ומדוע – לא סומן
.6 קראו את הפרק במסכת ברכות )פרק ט'( שבו מופיעה הגמרא הזו – לא סומן
.7 ערכו רשימה של 10 דברים שאתם מתלוננים עליהם ביומיום – לא סומן
.8 כתבו ליד כל תלונה “גם זו לטובה” ונמקו מדוע – לא סומן
.9 שתפו חבר קרוב ברשימת התלונות וההסברים שלכם – לא סומן
.10 בקשו ממנו לומר אם לדעתו יש בסיס לומר “גם זו לטובה” על הדברים הללו – לא סומן
.11 ערכו רשימה של 5 תכונות חיוביות שיש לכם – לא סומן
.12 כתבו לצד כל תכונה מתי באה לידי ביטוי באחרונה – לא סומן
.13 חשבו האם יכולתם לפתח תכונות אלו אילולא עברתם חוויות מאתגרות – לא סומן
.14 ספרו לבן/בת זוג או להורה על התובנות שלכם – לא סומן
.15 קבעו לעצמכם לומר בכל בוקר 3 דברים שאתם מעריכים בחייכם – לא סומן
.16 כתבו אותם בפתק ותלו על המקרר – לא סומן
.17 אכלו ארוחת בוקר מול הפתק הזה במשך שבוע – לא סומן
.18 כתבו ביומן את הרגשתכם לאחר השבוע הזה – לא סומן
.19 שתפו חבר קרוב בתחושותיכם ושאלו לדעתו – לא סומן
.20 קבעו לעצמכם להמשיך במנהג זה ולכתוב 3 דברים חיוביים מדי יום – לא סומן
פוסט קרוסלה לאינסטגרם:
פוסט אינסטגרם :1
תלמידים יקרים, השיעור האחרון שקיימתי היה מרתק לא פחות. עסקנו בסוגיית חובת הברכה על רעה כשם שמברכים על טובה – נושא לא פשוט שמצריך הרבה בשלות נפשית. הוכחנו זאת מסיפורם של רבי עקיבא ונחום איש גמזו. סיפרתי על רבי עקיבא שהגיע לעיר ואנשים סירבו לארח אותו מפחד הרומאים, אז נאלץ לישון בשדה. שם בלילה טרפו לו את החמור, התרנגול ושברו את הנר, אך הוא אמר שהכל לטובה. בעקבות הסיפור הסברתי מדוע יהודי חייב לברך גם על רעה, והראיתי פסוקים מהתנ”ך התומכים בכך. עברנו לדון בסיפורו של נחום איש גמזו – שקיבל את הכינוי בגלל שתמיד אמר על הכל “גם זו לטובה”. סיפרתי ששלחו אותו עם תיבה מלאה באבנים טובות למלך, אך בעלי הפונדק שבו לן גנבו לו את התכשיטים ומילאו את התיבה בחול. כשהגיע למלך וגילה זאת, אמר “גם זו לטובה” ואליהו התגלה ואמר למלך שזה חול קסום מתקופת אברהם אבינו. כך נחום זכה בכבוד גדול. לקראת סוף השיעור הסברתי לתלמידים כמה מורכב לייצר הלכה מתוך הגמרא, והזכרתי ספרי הלכה מפורסמים כמו הרמב”ם והשולחן ערוך שנועדו לפשט ולסדר את ההלכה למעשה. גם כיום יש מחלוקות בין פוסקי הלכה בנושאים שלא הוזכרו בעבר, כמו השתלות איברים. משם עברנו לדון בחשיבות שברכישת מידת “עין טובה”, שזו אמנות שלא קל לרכוש אך אפשר עם אימון נכון. הפוסט הזה רק מתעדק בתמצית את הנושאים שנגענו בהם בשיעור. יש עוד המון תובנות והרחבות שחלקתי עם התלמידים. אשמח לשמוע בתגובות מה למדתם אתם מהסיפורים הללו והאם הם רלוונטיים גם כיום לחיינו. מוזמנים כמובן להצטרף לשיעורים הבאים!
פוסט אינסטגרם :2
יקרים, שמחתי לראות את כל התגובות והשאלות לאחר השיעור הקודם על נחום איש גמזו וחובת ברכה על רעה. הנושא מעורר הרבה תהיות ורלוונטי מאוד למציאות שלנו, כך שאני מבין לחלוטין מדוע הוא דיבר אליכם. הרבה שאלו אותי אם אפשר ליישם את העיקרון של “גם זו לטובה” וברכה על הרע גם על טרגדיות גדולות ואירועים נוראיים בחיים. האם באמת נחום איש גמזו ורבי עקיבא היו אומרים זאת גם על מוות ומחלות קשות חלילה? התשובה היא לא פשוטה ותלויה בהקשר. אבאר: ישנם שני סוגים של “ברכות” ביהדות – יש את ברכת ה”הטוב והמטיב” שמברכים על דברים טובים, וישנה ברכת “דיין האמת” על דברים רעים. אך שתיהן נאמרות מתוך קבלת הדין באהבה. זו לא אותה ברכה ולא אותה משמעות! כשקורה מקרה טרגי, ודאי שצריך קודם כל להיות עצוב ולהתאבל. אי אפשר לדרוש מאדם לשמוח בכזה מצב. ה”גם זו לטובה” בא בשלב מאוחר יותר, לאחר העיכול הראשוני וההשלמה. אך תמיד, בכל מצב, מצופה מיהודי לקבל באהבה את גזרת הבורא מתוך אמונה ש”גם זו לטובה” – אפילו אם איננו מבינים זאת כרגע. אני מקווה שההבחנה הזו בין שני סוגי הברכות וההבנה שה”קבלה באהבה” היא תהליך הדרגתי וארוך מספקת מענה לחלק מהשאלות בנושא. תגובות, הארות ושאלות נוספות – כתמיד – מוזמנות בתגובות!
פוסטים לרשתות חברתיות:
פוסט :1
בשיעור האחרון דנו בחובת ברכה על רעה כשם שמברכים על טובה. הוכחנו זאת מסיפורם של ר”ע שאמר “הכל לטובה” כשטרפו חמורו, ושל נחום איש גמזו, שכינו אותו כך בגלל שתמיד אמר “גם זו לטובה”. חשוב להבחין בין ברכת “הטוב והמטיב” לברכת “דיין האמת”. שתיהן נאמרות באהבה אך רק לאחר תהליך פנימי ארוך של השלמה.
פוסט :2
בהמשך לשיעור האחרון – למדנו גם על מידת העין טובה כנגזרת של קבלת המציאות בשמחה. עין טובה נרכשת באימון והתמדה, ולכן אמרתי לתלמידים שעליהם לכתוב מדי יום 3 דברים חיוביים בחייהם כדי לטפח זאת. בהצלחה! שמח לענות על שאלות נוספות. אשמח לקבל משוב האם ניסוח הפוסטים אכן מיטבי והאם יש דרכים לשפר אותם. כמו כן, אשמח לקבל הנחיה האם לכתוב גם כותרות ותיוגים לפוסטים בנושא הזה.
